במרחב שלי אנחנו לא שואלות – למה? למה זו שאלה שסוגרת, שלא מאפשרת להתפתח, שלכאורה מחפשת "להבין"לחפש לוגיקה, הקשר כלשהו,ולא תמיד מוצאת. לא הכל אנחנו מבינות או מסוגלות להכיל, והאמת – זה גם לא ממש חשוב. במקום למה, אנחנו שואלות: איך? ומה אם? ומי תהיי בלי? שואלות שאלות אחרות, ממוקדות יותר, שאלות שמניעות התבוננות ופעולות … Read more
מחשבה היא רק מחשבה, לא אומר שהיא שלי, לא אומר שזו אני, לא אומר שזה נכון או לא נכון. היא נפרדת ממני – וברגע שאנחנו מסוגלות לעשות את ההבחנה הזו, אנחנו חופשיות לעשות עם המחשבה הזו ככל העולה על רוחנו, כולל להתעלם. ההבנה הזו משחררת לנו הרבה אנרגיה וחופש פעולה. מסכימות?
המסעות שאנחנו יוצאות אליהם כדי להוכיח את עצמנו, או כדי לגלות את עצמנו. בשנות העשרים שלי לא הייתי מסוגלת לצאת למסע שיצאתי אליו בשנים האחרונות. בשנים האחרונות אני מרגישה מחוברת, אני בונה את הליבה הפנימית שלי. לא הייתי מבינה את זה או מבקשת את זה לעצמי לפני כעשרים או שלושים שנה. הכרתי את העולם הרוחני, … Read more
השבוע צפיתי בשיחת טד של שרה מונטאנה, שתהתה איך סולחים בפועל בצורה אפקטיבית אחת ולתמיד? אמא שלה ואחיה נרצחו על ידי נער, והיא מתארת בשיחה את ההתמודדות שלה עם השאלה הזו. אני שמה לינק לשיחה ממש כאן: https://www.ted.com/talks/sarah_montana_why_forgiveness_is_worth_it יש לה כמה תובנות יפות, שלקחתי ואני משתפת אתכן.ם: כשאנחנו לא סולחות אנחנו בוחרות לסחוב את הארוע … Read more
מיועצת משפטית ליועצת רוחנית – זו תמיד היתה המומחיות שלי: לפרוש מגוון של אפשרויות ולאפשר ללקוח לבחור מה ואיך לעשות, איזה סיכון לקחת. גם כיועצת משפטית וגם בעולמות הרוח. אף פעם לא בחרתי עבור הלקוח.ה; נתתי להם להרהר, לחשוב,ואז לבחור מה שמתאים להם, על פי מסגרת החוק. כך ראיתי את התפקיד שלי כעורכת דין – … Read more
החיוך הפנימי הזה… כשמשהו בלתי צפוי ומשמח קורה, כשפלא מתרחש, כשאהבה נוכחת במלואה, כשהכרת תודה שוטפת אותנו, התלהבות פועמת בנו – ויש לנו חיוך פנימי, יציב, שאי אפשר למחוק אותו. אני מקודדת לי רגעים כאלה, כדי שתמיד ובכל מצב אוכל להיזכר ולעורר אותו. להשתמש באנרגיה הטובה שלו. ברגעים בהם אני מרגישה אבודה לעצמי ופחות נוכחת. … Read more
הפער בין הגיל הכרונולוגי לבין איך שאני מרגישה בפנים. שמתי לב שעם השנים נוצר פער, שרק הולך וגדל, בין הגיל הכרונולוגי שלי לבין הגיל שאני מרגישה שאני בפנים. אני מרגישה בפנים כמו בחורה צעירה בתחילת הדרך, שנות העשרים, אולי אפילו נערה, ועם זאת בקרוב אחגוג יום הולדת חמישים, מה שאומר שאני בפתחו של העשור השישי … Read more
פורחת לאיטי. ממש, לאט. בוחרת בכל פעם מחדש: לאן אני רוצה לגדול? מי אני רוצה להיות? מה עוד אפשרי? ופועלת בהתאם. ואתן?
יש דברים שנשארים. יש דברים שמתגשמים. כאשר ציירתי את הציור הזה – התאהבתי בו מיד. אין בו תנועה רבה או ניגודיות. רוב הגוונים דומים למעט הכתם הזהוב. ועדיין הוא הרגיש לי מכושף ומיוחד, ומאוד שונה מרוב הציורים שלי. כשסיימתי אותו הוא נראה לי כמו רחם. והיתה לי אז כמיהה חזקה מאוד שתהיה לי בת. ראיתי … Read more
כשאנחנו מפחדות לקבל החלטה או לבחור: לא טוב לנו היכן שאנחנו עובדות, ואנחנו רוצות שינוי, אבל אין לנו עדיין האומץ להניע אותו. מערכת יחסים שאנחנו רוצות לסיים ומתמהמהות איתה. מרגישות תקועות בעסק ולא מצליחות להניע את עצמנו לעשיה יצירתית. זו ביצה טובענית. המצב הזה – כשאנחנו לא בוחרות – שואב מאיתנו המון אנרגיה. מה שחשוב … Read more
