תדמיינו שיש לנו חליפת חלל – אנחנו יכולים לשוטט איתה באטמוספרה ודבר לא יקרה לנו.
עכשיו דמיינו שבחליפת החלל שלנו יש חור – ברור שעד שלא נסתום את החור לא נהיה מוגנים באמת.
מה זה החור הזה?
טראומות, פחדים וחסמים מגלגולי עבר או בד.נ.א. המשפחתי שלנו – אנחנו לא ערים להם, אנחנו לא יודעים עליהם, אבל הם הדליפה שבחליפה שלנו, ועד שלא נטפל בהם – לא נהיה מוגנים באמת, לא נהיה חזקים ומאוזנים.
איך סותמים את החור?
מנקים את הגורמים שיצרו את החור, משחררים מועקות ועכבות, פחדים, פצעים, טראומות ומחשבות מגבילות; ואז החור מתחיל להיסגר, ופתאום יש לנו יותר אויר לנשימה.
ואנחנו מפסיקים לדעוך ומרגישים חיים.
זה אחד הדימויים שאני נותנת כששואלים אותי מה בעצם אני עושה? למה זה חשוב ומה יוצא לי מזה?
זה בדיוק זה – להפסיק לדעוך ופשוט לחיות.
שווה לחיות בשביל זה, לא?
מה דעתכן.ם?
