הפעם אני רוצה לשתף אתכן בסיפור מתחילת הדרך המקצועית שלי כעורכת דין.
הוסמכתי לפני 22 שנים. ידעתי שאני רוצה להתמחות בתחום מסחרי בינלאומי, כי שלטתי גם באנגלית [בעקבות שליחות בלונדון]. כל עו"ד בישראל יכול לנסח הסכם בעברית, אני יכולה לעשות את זה גם באנגלית, ולכן מראש חיפשתי את הנישה הזו. רציתי להרגיש את העולם בכפות ידיי. זה היה המשפט שהתנגן לי בראש תמיד, ועדיין.
עם זאת, לאחר שהוסמכתי, לא הצלחתי למצוא עבודה במשך חודשים רבים, לא בתחום שאני רוצה, ולא בכלל. מתסכל מאוד. כאשר אני חושבת שזה היה המצב לפני 22 שנה, אין לי מושג איך הסטודנטים היום עושים זאת.
לאחר מעל לחצי שנה של חיפושים, מצאתי עבודה במשרד עורכי דין בתחום הכינוסים והפירוקים והליטיגציה. ההיפך הגמור ממה שחיפשתי. היה ברור לי שאחרי שנה במשרד יהיה לי קל יותר למצוא עבודה כי כבר תהיה לי שנה של נסיון. במאמר מוסגר אציין שהתמחתי אצל שופטת, ולכן מבחינת משרדי עורכי הדין לא היה לי נסיון מקצועי רלוונטי ואף אחד לא רצה להשקיע בי.
לאחר שנה, עזבתי את המשרד ומצאתי עבודה בתחום מסחרי, אולם לרוע מזלי עולם ההייטק נפל, והייתי אחרונה להיכנס למשרד וראשונה לצאת. וכך שוב מצאתי את עצמי מחפשת עבודה בתחום מסחרי בינלאומי. למזלי, לאחר כשבועיים מצאתי את מבוקשי, באחד מעשרת משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, ושם כבר עבדתי קרוב ל-6 שנים!
למה אני מספרת לכן את זה?
מסיבות שונות דרך המלך לעבודה בתחום מסחרי בינלאומי, לא היתה פתוחה בפניי מהרגע שסיימתי את לימודיי. עם זאת, ומכיון שידעתי שזה התחום שבו אני רוצה לעסוק, החלטתי שאין ברירה, ואני צריכה לעשות "מעקף" – לעבוד בכל מקום שיתן לי עבודה, לצבור נסיון ואז לחפש בתחום שאני רוצה. איזושהי ידיעה חזקה שזה מה שאני צריכה לעשות וכמה זמן שזה ייקח ומה שזה יידרוש ממני – אני אתמודד עם זה.
היתה בי אמונה רבה בעצמי ובדרך שבה אני רוצה ללכת, סבלנות לפסוע במסלול שנפתח בפניי גם אם הוא מפותל ולא פשוט וקצר, ויצירתיות ליצור לי נתיב חליפי עד שאגיע לדרך המלך שייעדתי לעצמי. פשוט חיפשתי איך כן אני יכולה להגיע למה שרציתי, והבנתי שזה יצטרך להיעשות בשלבים ולא במהלך ישיר. זה היה הפיתרון שמצאתי לעצמי ולמצב. לרגע לא חשבתי לוותר על המקצוע או על התחום שבו רציתי.
לא נתקעתי בתחום שלא רציתי – כי זה מה שמצאתי, ולא ויתרתי על הייעוד שלי לעצמי, אלא הייתי מלאת סבלנות ואורך רוח ללכת במסלול ארוך יותר כדי להגיע לאן שרציתי.
לפעמים זה פשוט המצב.
זו דרך, ויש בה מכשולים. כאילו לבדוק עד כמה אנחנו באמת רוצות את זה.
האם אנחנו נעצרות במכשול הראשון, או מחפשות איך לעבור אותו.
לפעמים זה פשוט לחכות ולפעמים זה לחפש נתיב עוקף.
זו השאלה שאני שואלת את עצמי – עד כמה את באמת רוצה את זה? ולפי התשובה – מחפשת פיתרון.
