יש לי הרגל שאני עושה כאשר אני מרגישה תקועה, או כאשר אני רוצה לפתוח לעצמי חופש חדש – אני מהלכת על הגבולות שאני שמה לי ומרחיקה אותם:
אני חושבת מה הדבר שהכי מפחיד אותי לעשות – ואז הולכת ועושה אותו!
זה מיד פותח לי את הנשימה ואת מרחב המחייה ומזניק אותי קדימה.
זו הסיבה שהצעתי להרצות בארוע הטד של מאמיזמיות.
אם יש דבר שאני נמנעת ממנו בעקביות זה להרצות. לדבר מול קהל. לעמוד על במה ולרכז תשומת לב אליי. לכן כשביקשו להגיש הצעות להרצאות לערב, ידעתי שאני פשוט חייבת להגיש. כשהגשתי לא ידעתי מה ישמח אותי יותר – אם אבחר או אם לאו.
אבל נבחרתי.
בשבוע הבא אני עומדת להרצות על סיפור חיי.
אני מתרגשת מאוד, וברור לי שחופש חדש ייפתח מכאן ודברים גדולים יקרו, פשוט כי העזתי לאתגר את עצמי, כי הרחבתי את אזור הנוחות שלי. כי לא עצרתי לפחד.
ממליצה לכם בחום לאמץ הרגל שכזה.
ומה אתם הכי מפחדים לעשות?
