זמן / שגרת קורונה.
לא כתבתי עליו במיוחד. כשעליתי ללייב, אז דיברתי על כך שאני מתייחסת למצב עכשיו כאל שיגרה, אמנם זמנית, אבל עדיין שיגרה. וכשיסתיים הסגר והמשק יחזור לעבודה, אז לא נחזור לשיגרה שהכרנו, אלא לשיגרה אחרת – לא טובה או רעה, פשוט אחרת.
יכולה להעיד מנסיוני האישי, שלאחר שהות של 3 שנים בחו"ל כנערה, החזרה לארץ כלל לא היתה חזרה למשהו מוכר. זה היה אחר. שונה. אני הייתי שונה; אפילו שחזרתי הביתה; ולקח לי זמן רב מאוד – כמה שנים – למצוא את מקומי מחדש.
אז עכשיו אני יודעת, איך זה לחזור אחרי הפסקה. זה אחר. אני עדיין לא יודעת איך זה יהיה עכשיו, ובאיזה אופן, אבל זה יהיה אחר.
העובדה שאנחנו מסכימים לעבוד מרחוק, לנהל עסקים מרחוק, לקבל טיפולים מרחוק, לאמן מרחוק, ללמוד מרחוק, פתאום קיבלה לגיטימיות.
כשהתחלתי לטפל – טיפלתי רק מרחוק. לאנשים היה קשה להבין את זה, לקבל את זה. אבל מי שהתנסה בטיפול – הרגיש אותו, וזה היה מוזר יותר.
כמטפלת מרחוק, הקורונה לא זעזעה אותי הרבה, אמנם אנשים הפסיקו להגיע לקליניקה, וזה מבאס ואני מתגעגעת לחיבוקים, אבל עדיין מטפלת מרחוק. בנשים ובילדים. עדיין מנקה אנרגטית, מזרימה אנרגיה, מרגיעה ומשחררת. פותחת אפשרויות נוספות ונפלאות.
ספרו לי איך אני יכולה לעזור לכם מרחוק?
מה חסר לכם?
על מה הייתם רוצים להקל?
מה הכי כואב?
כי אני כאן כדי להישאר – come what may!
מקווה שגם אתם.
