התודעה היא אינסופית ורוחנית, והמוח שלנו מסנן ממנה את מה שהוא רוצה או מסוגל להבין, בכל רגע נתון.
יש כל כך הרבה מידע ושדות מידע שאנחנו כלל לא ערים שיש לנו גישה אליהם.
לאחרים אנחנו נחשפים טיפין טיפין.
אני לעיתים תוהה מה היה קורה לנו, אילו התודעה שלנו היתה פתוחה והיינו זוכרים את כל מה שידענו ועשינו בכל הגלגולים שלנו:
איך אז היו נראים החיים שלנו?
ההבנה שלנו?
המודעות וההכרה שבנו?
התודעה היא כמו מחסן עצום ואינסופי, שאנחנו נכנסים אליו עם פנס קטן ובעצם רואים רק את מה שאלומת האור הקטנה של הפנס מאירה עליו.
ולגבי כל השאר – אין לנו שמץ של מושג.
אנחנו מדי פעם נכנסים יותר, הולכים לאזורים אחרים, אבל הרוב עדיין נסתר עבורנו.
הסיבה שאני התחלתי לעשות מדיטציה היא כי מצאתי שזו הדרך שלי להרחיב את הגישה וההתבוננות במחסן הזה:
לראות יותר.
לדעת יותר.
להבין יותר.
איך אתן מרחיבות את התודעה?
