כאשר השתתפתי בקורס השתלמות בביואורגונומי, בנושא של ריפוי הילד שבי. הקורס עסק בעיבוד ובריפוי חוויות הלידה והילדות שלנו עם הורינו, אשר משפיעים עלינו עד יום. באחד התרגולים תרגלנו טיפול על ילד אוטיסט כבן 7 של אחת המשתתפות בקורס.
לא כל כך ידעתי למה לצפות מהטיפול שעשינו, שהרי לא נוכל להפוך אותו לילד רגיל או ל"לא-אוטיסט".
למחרת חזרה האם וסיפרה לנו בהתרגשות על הבוקר, שמדי ערב צריך להתווכח עם הילד כדי שייכנס להתקלח, ושזה תהליך בכלל להפשיט אותו ושלרוב הוא מרטיב בלילות.
ושלאחר הטיפול שלנו, הילד לא התווכח, הלך להתקלח, הוריד את הבגדים וישן לילה שלם מבלי להתעורר ומבלי להרטיב!
ואז זה היכה בי: טיפול זה לא אחד או אפס, אין או יש, כן או לא – בטיפול יש קשת רחבה של גוונים המביאים איתם הקלה רבה, מרחב נשימה ורווחה. איזו הקלה זו היתה להורים! הילד הוא עדיין אוטיסט, ויש איתו התמודדויות לרוב, אבל בטיפול אנרגטי אחד הצלחנו להקל על שיגרת החיים שלהם ולאפשר להם להתנהל ברכות ובפשטות. וזה המון!!!
זו אחת התובנות המשמעותיות שלקחתי לגבי טיפול באנשים. לא תמיד יודעים למה לצפות, ולא תמיד ברור באיזה אופן יקבל או יגיב האדם לטיפול, אבל תמיד אפשר להקל. הבעיה אולי לא תעלם לצמיתות אבל יהיה קל יותר להסתדר איתה, גם כאשר ממשיכים לחיות לצידה.
