סטטוס קוו

אנחנו בהחלט יכולות ויודעות לתפקד גם בלי איזון;

גם בלחץ;

גם בעומס משימות החיים-העבודה-העסק-הילדים-הזוגיות-ההורות.

ככה זה,

אנחנו רגילות להחזיק המון כדורים באוויר,

בלי אוויר לנשימה,

ואנחנו מסוגלות לעשות את זה לאורך זמן.

לפעמים אנחנו מתעייפות ואז נופלות למשכב,

שפעת קלה או קשה,

גב תפוס,

מיגרנות;

לפעמים אנחנו מתפקדות עם הכאבים והחולשה כי אין ברירה,

וכשאנחנו מחלימות, אנחנו ממשיכות במרוץ.

וזה לכאורה יכול להימשך לנצח.

עד שקורה משהו קיצוני:

מחלה אוטואימונית,

קצר בתקשורת עם הילדים,

גירושין,

כאבים בלתי נסבלים שמשתקים.

ומה עכשיו?

מאיפה מתחילים לטפל?

איך משיגים איזון עכשיו?

פתאום זה נראה לנו טירוף להמשיך ולהתנהל באותו האופן.

המצב הזה משנה לנו את הסטטוס קוו בחיים, ומכריח אותנו להסתכל פנימה.

לפעמים לראשונה.

פחד אלוהים.

את באמת רוצה להגיע למצב כל כך קיצוני כדי לטפל בעצמך?

או שאולי הגיע הזמן להקשיב לגוף, לנפש, ללב.

לעצור רגע.

לחשוב.

לתהות.

להיעזר.

לבחור בך.

עכשיו.

לפני שיהיה מאוחר מדי וקשה מדי.

המפתח תמיד אצלנו.

השאלה – מה אנחנו בוחרים לפתוח איתו?

ואם את בוחרת בך. עכשיו. לפני שהכאוס גובר עליך,

אם את רוצה ללכת בדרך אחרת וחדשה,

לשאול שאלות אחרות, להטיל ספק,

להסכים לראות,

לגלות מחדש,

מוזמנת למסע אל העל-מודע,

אל מקור ההוויה שאת,

פנימה.