סליחה ומחילה עצמית ולאחרים – זו מחווה של אהבה עצמית.
כאשר אנחנו בוחרות למחול לעצמנו על מעשים שעשינו לעצמנו או לאחרים,
זה לא אומר לשכוח את המעשים,
אלא לא לאפשר להם להגדיר אותנו.
פעלנו באותה נקודת הזמן כמיטב הבנתנו, כפי שעמדה לרשותנו, ורמת המודעות שהיתה נגישה לנו.
כשגדלנו מעבר למודעות הקיימת – יש בנו היכולת לסלוח, ולהיות מאושרים יותר.
כשאני סולחת אני לא מתעלמת מהמעשים שנעשו, אני בוחרת לשחרר אותי ולא לתת למה שקרה להתוות את חיי ואת האושר שלי.
לא תמיד זה קל, לפעמים זה לוקח זמן רב, ועד שהמוכנות הזו לא קיימת – אין באמת מה לשחרר.
אבל כשאני מוחלת לעצמי ולאחרים – אני בוחרת לשחרר את הכאב,
ולהפסיק לאפשר לו לנהל את חיי,
כי הוא מרעיל אותי.
על איזו מחווה של אהבה עצמית אתן מקפידות?
