"לעולם לא נוכל לברוח באמת מכבלי עברנו המשפחתי, ולא משנה כמה רחוק ניסע.
ושלד של בית יכול לשאת בעצמותיו את הלשד של מה שהיה לפנים."
["הנערה בציור", כריסטינה בייקר קליין]
אנחנו נושאים בתוכנו את הבית בו גדלנו,
וזה לא רק ארבעה קירות,
זה ערכים, מחשבות, התנהגות.
יש דברים שהבטחנו לעצמנו שנעשה אחרת – וכך אנו עושים;
ולגבי נושאים אחרים – פחות;
אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים עליהם – למרות ההבטחה.
ויש גם בית פנימי שלנו,
שאנחנו בונים ומעצבים לאורך חיינו,
משנים ומוסיפים,
פותחים חלון ולפעמים סוגרים דלת,
בודקים את התחושה בו ומה נרצה לשנות או להוסיף.
ובבית הפנימי הזה שלנו – קיימים זכרונות רחוקים, עתיקים,
שגם הם מגיעים איתנו לכאן.
ניצוצות קטנים של אור, הבלחות של הבנה וידיעה.
הבית הפנימי הזה הוא המקום הבטוח שלי,
היכן שהכי נעים לי לשהות, ולתהות ולחשוב הלאה.
מרחב ליצירה ולהגשמה.
תשקיעו בעצמכם, בבית שלכם – הוא תמיד שם בשבילנו.
