ט"ו בשבט הוא יום חגה של אמא אדמה.
יש איזו הרגשה שאנחנו לוקחים אותה כמובן מאליו. שהיא תמיד תהיה שם.
שהיא תספוג הכל.
אם יש משהו שלימדה אותנו הקורונה – זה ממש לא כך.
אנחנו נדרשים לשמור עליה.
הטבע מאפשר לנו אויר לנשימה.
הזנה פיזית, נפשית ורוחנית.
חיבור עמוק לעצמנו.
ריפוי.
אתחול מחדש.
"כי האדם עץ השדה"
"יש אבנים עם לב אדם"
"כולנו רקמה אנושית אחת"
הם רק חלק מהביטויים לחיבור ולהאנשה של הטבע.
יש המון כוחות ריפוי בטבע ועל פני אמא אדמה.
והם שם גם בשבילנו.
חובה עלינו לשמור עליהם בחזרה.
