המסעות שאנחנו יוצאות אליהם כדי להוכיח את עצמנו,
או כדי לגלות את עצמנו.
בשנות העשרים שלי לא הייתי מסוגלת לצאת למסע שיצאתי אליו בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות אני מרגישה מחוברת, אני בונה את הליבה הפנימית שלי.
לא הייתי מבינה את זה או מבקשת את זה לעצמי לפני כעשרים או שלושים שנה.
הכרתי את העולם הרוחני, צרכתי תכנים מעולם ההתפתחות האישית והמודעות,
אבל לא חייתי אותם.
הם היו ברקע.
עולם מקביל לחיים שניהלתי בעולם העיסקי וההישגי.
הם לא היו המוטיב שהוביל אותי בדרך שלי, לכאורה.
מובן, שבדיעבד אני יכולה לחבר אחורה את הנקודות, שבהן נשזרה האנרגיה, מבלי שהייתי ערה לכך.
נראה כאילו הייתי מישהי אחרת, תלושה,שלא ממש היתה שייכת לעצמה.
מרגע שהתחברתי לעצמי, לאנרגיה, לאהבה אינסופית – אני מוצאת נחמה אינסופית בדברים עתיקים שאני מגלה או שהם מתגלים בפניי דווקא בעת הזו.
חוכמה ותבונה עתיקה וטבעית, שאני מבקשת לעצמי חיבור אליה, שאיבה של ידע ועוצמה ורוגע.
לא יכולתי לצאת למסע שכזה בעבר הרחוק.
גם אז הייתי במסע – אבל הוא היה אחר, שהניב הצלחה ומיצוי.
המודעות שלי נפתחת, מתגלה, מתרחבת, מבקשת דרך אחרת, ולכן גם המסע שלי השתנה.
ולא יכול היה להתרחש בצעירותי – כי שם הייתי במסע אחר שהוביל אותי לנקודה בה אני נמצאת היום ולמודעות שמבקשת יותר ומעבר למה שהיה קיים.
מודעות בוראת.
שיודעת מי אני ומי אני מבקשת להיות.
עכשיו ובכל רגע.
כוונה.
ולאיזה מסע אתן יוצאות?
