הפוסט הזה מסתובב לי בראש כבר תקופה.
לרוב יש התייחסות אל המעבר לאימהות כעל שינוי שעוצר קריירה, מעכב צמיחה והתפתחות ומשנה חיים בצורה קיצונית, ולאו דווקא לטובה.
לאחרונה הגעתי למסקנה, כי אימהות היא ממש כוח על:
1. מביאה את האהבה, האחריות והמחוייבות לגבהים ולעומקים שלא דמיינתי, שלא יכולתי להגיע אליהם אחרת.
2. מאפשרת לי להיות יעילה ומדוייקת עם הזמן שלי. להספיק יותר בפחות זמן. אם כשהייתי שכירה ועבדתי 10 שעות ביום, אז כשהפכתי לאמא עבדתי 7-8 שעות ביום והספקתי יותר.
3. ההכרח להיות יצירתית בכל רגע נתון, אם בעקבות מו"מ קשוח עם ילד, אם בעקבות מחלה פתאומית של הילד שכל הלו"ז משתנה לפעמים, הפעלות לבית מארח [הכנת נרות מפרי הדר – מי ידע שזה אפשרי בכלל??] ופעילויות כיפיות בבית, כולל להשתעמם ביחד.
4. הזכות לגדל את דור העתיד והיכולת להעצים אותו כבר מגיל צעיר. אני מוצאת שזה מגדל גם אותי, לא פחות מהם, כאדם.
5. הריקוד האינסופי הזה בין הילדה שבי – האישה שאני – המטפלת שבי – האמא שאני – ומי שאני רוצה לגדול ולהיות.
ויש עוד סיבות רבות שהביאו אותי להסתכל על האימהות כעל כוח-על! לא יודעת לאן הייתי מגיעה בלי הכוח הזה!
ואין בפוסט הזה ביקורת כלשהי למי שבחרה לחיות את חייה מבלי להיות אמא. מאמינה שכל אחת מאיתנו בוחרת את הדרך המדויקת עבורה.
אלו הרהורים מנימי ליבי שלי, על דרכי ועל חיי. מניחה שזה גם מה שהניע אותי להתנדב ב"אם לאם" כדי לחזק את כוח העל הזה אצל אימהות חדשות או אימהות שחוות קושי באימהות. מה אתם חושבים על האימהות? מעניין אותי לשמוע.
