קרה לכן שהלכתן לעצמכן לאיבוד?
לי זה קרה אחרי הצבא. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות עם כל החיים שלפניי.
שלוש שנים קודם לכן חזרתי מרילוקיישן בחו"ל, ולא בדיוק היה לי לאן לחזור. הייתי בת 18 וחזרתי להתגייס. הייתי לבד, כמעט ללא חברים ובודאי שללא חיים חברתיים.
זו היתה תקופה נוראית בה הרגשתי שאני הולכת לעצמי לאיבוד, נופלת מטה בבור שאין בו תחתית.
זה נעצר כשהתחלתי ללמוד משפטים. מצאתי את הייעוד שלי ואת מה שאני רוצה לעסוק בו.
אבל זה קרה שוב. הלכתי לעצמי שוב קצת לאיבוד. לא באותה העוצמה.אבל כשזה התחיל להזדחל – כבר הכרתי את התחושה; לא מצא חן בעיניי, שאני לא מאושרת כפי שהייתי.
זה הפריע לי!
היה בי רצון למצוא משמעות וסיפוק גדולים יותר ממה שהיו מנת חלקי עד כה. שוב לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות עם כל החיים שלפניי, אבל ידעתי שאם אני אתחיל ללמוד משהו, אז אני אמצא.
גם אם אלמד משהו שלא אעסוק בו, זה ייקדם אותי לדבר הבא, וככה ייסלל עבורי השביל בו אני אמורה לצעוד.
היום אני במקום אחר לחלוטין. מובילה שינוי והסתכלות אחרת על החיים. כפי שאני מוצאת אותם, כפי שמדויק עבורי.
מה אני רוצה לומר בעצם?
1
. ייעוד לא מוצאים רק פעם אחת.
2
. לימודים תמיד פותחים לנו אופקים רבים.
3
. תמיד יש ממי ללמוד.
4
. אל תפחדו ללכת בדרך שטרם נסללה – סללו אותה עבור עצמכן.
התשובות והאוצרות שלנו חבויים בתוכנו.
זה ללמוד איך לגשת לשם, בכל רגע, ולשאוב משם את מה שאנו זקוקות לו ביותר.
ואם בא לכן להתייעץ, איך מניעים שינוי, אז אני כאן, בשמחה.
