לפעמים יש לנו מחשבה;
רעיון;
תחושה;
עמומים כאלה;
ואנחנו רוצים לשנות כיוון, אבל לא ברור איך זה יקרה.
הרעיון עצמו ערטילאי למדיי.
אבל יש לחישה פנימית כזו, שאנחנו שומעים, שאנחנו יודעים שיש שינוי המבקש להתגלות.
זה זמן מצוין לשאול:
האם אני עושה עכשיו דברים שאני רוצה לשנות? להפסיק לעשות? לשחרר מחיי?
האם יש לי העדפות שאינן באות לידי ביטוי בחיי כרגע?
השאלות הללו מניעות את השינוי המבוקש גם כשלא ברור לנו עדיין מהו ובאיזה כיוון או אופן הוא יתרחש. כי בדרך כלל, התשובות אינן ניתנות מראש, ולפעמים יש רק תחושה, אבל המהות האמיתית והתשובות יתגלו ויתפרשו בפנינו עם הזמן.
והתשובות הן בתוכנו. אף אחד לא יכול לענות לנו על השאלות הללו ועל התהיות הללו מלבד עצמנו. ואנחנו יודעים כשמגיע שינוי. אנחנו מרגישים את זה בגוף.
לפעמים אנחנו מתמסרים ללא נודע ולפעמים קופאים. חוששים. מתעכבים, מנסים להתעלם.
איך אתם עם להתמסר ללא נודע? להניע שינוי ערטילאי או רעיון עמום?
אני לגמרי קופצת בנג'י בקטעים כאלה. לא ברור מאיפה האומץ. במציאות החיים שלי אני האדם האחרון שיקפוץ בנג'י או יתנסה בפעילויות אקסטרים, אבל כשזה נוגע להגשמה ולמימוש עצמי שלי – אני פשוט עושה. הרבה פעמים בלי יותר מדי להבין.
זה מעין דיסוננס לא ברור שכזה, בין העובדה שאני פחדנית שלא מעזה לעשות פעילויות אקסטרים לבין העובדה שכאשר זה נוגע להגשמה עצמית שלי, אני לגמרי הולכת על האקסטרים.
מזהים את זה גם אצלכם? יש תחומים בהם אתם אומרים על עצמם שאתם טיפוס מסוג מסוים ובתחומים אחרים ממש ההיפך? ספרו לי. חוקרת את זה על עצמי עכשיו.
