הספר הזה "מסע הנשמות" של ד"ר מייקל ניוטון, הוא הספר שהפך לי את נקודת המבט על החיים שלנו בעולם הזה, הפיזי.
לפני שקראתי את הספר, לא היתה לי עמדה לגבי גלגול נשמות. לא ידעתי אם זה קיים אם לאו. וזו גם לא היתה סוגיה שהטרידה אותי במיוחד.
כשקראתי את הספר, הבנתי שגלגול נשמות הוא אמיתי, ושהחיים שלנו כאן בעולם הפיזי, הם גרגיר של חול, פסיק קטן בחיי הנשמה שלנו. מסע קצר שהיא באה לחוות בעולם הפיזי. העולם האמיתי הוא בכלל לא כאן, אלא אי שם, ומתנהל אחרת לגמרי מהעולם הפיזי.
הדעה הזו שלי התגבשה גם לאור הספרים של ד"ר אבן אלכסנדר "הוכחה לגן עדן" ואניטה מורג'אני "מתה להיות אני". האנשים הללו חוו מוות קליני לפרק זמן מסוים וכתבו על החוויות שעברו במימד אחר ועל הבחירה לחזור ולחיות בעולם הפיזי שלנו.
כולם מדברים על אהבה עצמית והקשבה לעצמי כדרך להתחבר לנשמה ולקבל מסרים, להיות מחוברים לעצמנו, ולפעול בקלילות רבה יותר בחיים.
מוכרחה לומר שנקודת המבט הזו הופכת, לטעמי, את החיים לקלים יותר ופשוטים יותר.
החיים כאן הם לא המהות, הם התנסות של הנשמה, וכל אתגר שצץ בחיינו, נועד לשם ההתפתחות הרוחנית שלנו וטובתנו העליונה. גם כשזה לא נראה כך או נחווה כך.
מה דעתכם?
