יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהָמֵס,
שֶׁיִּמַּסּוּ מִמֶּנִּי,
יְנַמְּסוּ וְיֵעָלְמוּ:
פִּקְפּוּק עַצְמִי,
דַּאֲגָנוּת,
פַּחַד קָהָל,
בִּקָּרְתִּיּוּת וְשִׁפּוּטִיּוֹת.
פָּשׁוּט מְדַמְיֶנֶת אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁאֲנִי שְׁמָהּ לְעַצְמִי נְמַסִּים.
זֶה דִּמּוּי שֶׁקַּל לִי לִרְאוֹת וּלְהִתְחַבֵּר אֵלָיו.
בִּמְקוֹם לְשַׁנּוֹת, לִזְרֹק, לַהֲרֹס, לְהַחֲלִיף, לְהַשְׁלִיךְ – פָּשׁוּט לְהָמֵס.ז
ֶה טִבְעִי וְזֶה נֶעֱלַם.
מִתְחַבְּרוֹת?
